מפרשים:
30 וישלח ספרים אל כל היהודים אל שבע ועשרים ומאה מדינה מלכות אחשורוש דברי שלום ואמת: לקים את ימי הפורים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם: ומאמר אסתר קים דברי הפרים האלה ונכתב בספר:
31 וישלח. בפירוש לא נודע למי מצאתי כתוב וז"ל כלו' ראוי לעשות אם מצד שימשך מן המשתה שלום ביניכם ואם מצד האמת והדין שחייבים אתם לעשות כי הגדיל ה' לעשות עמכם והוא לקיים את ימי הפורים האלה יתקיימו בחוזקם באותו אופן שקיים עליהם מרדכי היהודי המוקפים בט"ו והפרזים בי"ד ושאר הדברים וא"ת איך ישביעו ויחייבו עצמם בדבר הרשו' לכ"א שאינו מן התימה שיתחייבו הן ויקימו זה מאותו החומר שקיימו וקבלו עליהם דברי הצומות וצעקתם שהם אב תמוז תשרי טבת או יר' על תענית פורים שלא גזרו אותו אסתר ומרדכי אלא הם מעצמם קבלוהו ולכן אמר שיקבלו הם זה ע"ד שקבלו הם מעצמם עליהם התענית והא' נכון לפי דרכנו והעיד הכתוב כי בשביל מאמר אסתר המלכה לא לזולת נתקיים זה בכל תוקף עד שנכתב בספר הצומות הנכתבים בזכריה, וכה"ר יהודה בן שושן ז"ל כתב וז"ל, אח"כ פי' איך יהיו קיימים לעולם דברי האגרת השנית כי שלח ספרים אל כל היהודים המפוזרים בכל המדינות לקיים את ימי הפורים האלה ואמר דברי שלים כדרך כל האגרות שמקייימי' שלום והוצרך לומר כן להגיד עונתנותו כי אע"פ ששלח כל תוקף וחוזק לא שלח דברים מטילים אימה ופחד על הצבור כי אם דברי שלום ואחריהם דברי אמת וחזוק ויהיה אומרו אמת חזוק ותוקף וקיום כמו מים לא נאמנו וכל אמת שבמקר' הוא תוקף וחזוק וכן אנו קוראי' לדברי' ענין להם חוזק ההתאמתות אמתלאה והיא מלה מחוברת משתי מלות, ור"א אחז דרכו ופי' דברי שלום שלא יפחדו מפני שעזבו הפורים ואמת שהם חייבים לשמור ימי הפורי' וא"כ הוא השולח השלום אבל האמת מהם תצמח ויש מי שפלפל כי אולי יפחדו ישר' מלשמוח במפלת אויב אולי תעלה חמת מלך ושרים לכן שלחו להם כדי שלא יפחדו כלל כי יש שלום ואמת הדבר כי מי יחוש כי אם המשנה והמלכה, ואמר בזמניהם לרבות י"א וי"ב דומיא דזמנם שם י"ד וט"ו כי י"ג זמן קהלה לכל הוא ואין צריך רבוי כמו שמוזכר בגמ' מגילה פ"ק והוצרך לרבותם לפי שאמר במכתב הראשון כימים אשר נחו בהם ולא היו רק י"ד וט"ו וכמו שמבואר שם, ואמר כאשר קיים עליהם מרדכי ואסתר לתלות קבלת יש' באיש לכבודן של ישר' ואמר שיהיו אלו הימים קיימים עליהם כמו שקיימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות שהם נזכרי' בזכריה שהם דברי קבלה שלא כדעת הנ"ע שאמר שקיימו' מעצמם כי הנביא לא צוה להתענות. ואמר וזעקתם כי בימי הצומות ההם אנו צועקים אל ה' להבא ונואקים נאקת חלל להוה ולשעבר. ובכלל כי כמו שקבלו ימים לצום ולזעוק כן יהיו אלו מקובלים לשמוח ולשתות והוא ע"ד המשל הנודע בעדן חדוותא חדוותא בעדן אבלא אבלא, וזכיתי למצוא כדברי בפי' הרכב"ר בהלכות תעניות אלא שהוא חוכך במלת וזעקתם כי ד' הצומות לאבל הם ואין בזה מן הקושי וכמו שכתבתי אבל הראב"ד פי' דברי הצומו' על קבלתם תענית יום י"ג באדר בכל שנה וז"ט וזעקתם וכן פירשו רבים ולפי דבריהם נמצא תענית פורי' מועמד במרכב' הצומות ולא כן דעת רוב הפוסקים יוצא וראה להרנב"ד שמפריז על המדה ואומר שאסור להתענו' בו אלא שחותר וטורח להעמיד לו סמוכות שלא יהיה התענית אסור בו. וכל זה אני טורח כדי לפרש לשון הכתוב ע"פ אמתתו לא להקל בצום חלילה לי. ומאמר אסתר קיים בא הכתוב הזה להודיענו כמה היתה חביבה וגדולה בעיני כל יש' כי מאמרה קיים את דברי הפורים. ונכתב בספר כדי לתת לו קיום.